חוק הספאם: גלגולה של הודעה – מתי תחשב כ”ספאם”?

היכן עובר קו הגבול בין משלוח ‘ספאם’ למשלוח עדכון לגיטימי לתלמידי מוסד אקדמאי? בית המשפט המחוזי בחיפה נדרש לאחרונה לסוגיה, במסגרת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לתביעות קטנות בתביעה שהוגשה נגד האוניברסיטה הפתוחה. זו האחרונה שלחה לתובע 33 הודעות שכללו עדכונים על כנסים שונים וגם הצעות להירשם לקורסים חדשים שנפתחו. מסקנתו של בית המשפט הייתה, כי למוסד אקדמאי מותר לשלוח הודעות עדכון לתלמידיו, גם אם לא קיבל מהם הסכמה מפורשת למשלוח מסרים פרסומיים, ‘ספאם’ כפי שהדבר מכונה. האומנם מסקנה זו נכונה?

כיצד נולד “חוק הספאם”?

תיקון מספר 40 לחוק התקשורת, במסגרתו שונה סעיף 30א לאותו חוק, התקבל בכנסת בשנת 2008 וזכה לכינוי “חוק הספאם“. במסגרת התיקון נקבע, כי משלוח מסרים פרסומיים ללא הסכמה מראש של הנמען לקבלם באחת מארבע הדרכים הבאות: מייל, SMS, פקסימיליה או מערכת חיוג אוטומטי, יהא מנוגד לחוק ויאפשר לנמען לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק של עד אלף שקלים חדשים, בגין כל הודעה. אפשרות נוספת העומדת לנמענים היא הגשת תובענה ייצוגית כנגד שולחי ה’ספאם’.

מדוע בכלל אנחנו צריכים את החוק?

החוק נולד כדי להילחם בתופעת “דואר הזבל” שהייתה נפוצה ערב חקיקת החוק, לא פחות משהיא נפוצה עד היום. התקווה הייתה כי הסנקציות שהציע החוק, בדמות הפיצוי ללא הוכחת נזק ואפשרות הגשת התובענה הייצוגית, יביאו לצמצום התופעה.

ההסכמה לקבלת דבר פרסומת מראש, מהווה מרכיב חשוב בחוק. הסכמה זו צריכה להתקבל בכתב, למעט מקום בו היא ניתנת לספק בעת רכישת מוצר או שירות ממנו או משא ומתן לרכישה כזו, מקרה בו ניתן יהיה לקבל הסכמה גם בעל-פה. אין זה חשוב אם ההסכמה ניתנה לשולח המסר הפרסומי או למישהו שאסף את ההסכמות עבורו. העיקר שהיקף ההסכמה הינו כזה, אשר אין ספק שהוא כולל הסכמה לקבלת מסרים פרסומיים מהגורם ששלח אותם.

מה נחשב להודעת ספאם ומה לא?

‘ספאם’ יחשב ככזה, רק אם נשלח באחת מדרכי המשלוח שנקבעו בחוק. כך שיחות טלמרקטינג לא ייחשבו כ’ספאם’ ואף משלוח מסרים בפייסבוק או בלינקדאין לא ייחשבו ככאלה. באחת ההזדמנויות אף נקבע, כי גם הודעות “פופ אף” שקופצות בעת גלישה ברשת, אינן הודעות “ספאם”, באשר אין זו אחת מארבע דרכי השיגור שנאסרו בחוק.

המרכיב המשלים להתגבשות הפרה של “חוק הספאם”, מעבר להעדרה ההסכמה הדרושה ולדרך השיגור האסורה, הוא תוכן ההודעה. כדי שתהווה “ספאם” על ההודעה להיות “דבר פרסומת”, היינו הודעה המופצת באופן מסחרי שמטרתה לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת. זה מחזיר אותנו למקרה של האוניברסיטה הפתוחה.

הודעה של האוניברסיטה הפתוחה שנשלחת באחת מארבעת דרכי השיגור שנקבעו כדרכי שיגור של “ספאם” ללא הסכמה מראש של הנמענים לקבלה, תהא “ספאם” מקום בו היא מעודדת הוצאת כספים. הזמנה להירשם לקורס חדש, הרצאה בתשלום או כל אירוע אחר הגורם להוצאה כספית ייחשבו, לפי-כך, כספאם. אבל עדכון על פעילות שאינה כרוכה בתשלום נוסף, בהחלט לא ייחשבו בגדר “ספאם”. בית המשפט המחוזי בחיפה לא עשה את האבחנה הזו. מכאן טעה.

אז מה למדנו באשר לחוק הספאם בשיווק?

• משלוח מסרים פרסומיים דרך מייל, SMS, פקסימיליה או מערכת חיוג אוטומטי ללא הסכמה מראש של הנמען, מהווה הפרה של החוק וכדאי להיות זהירים לפני ששולחים מסר פרסומי באמצעות הערוצים הנ”ל.

• הסכמה לקבלת דבר פרסומות צריכה להתקבל בכתב, למעט מקרים חריגים בהם ניתן לקבל הסכמה בעל פה כגון רכישת מוצר.

• ספאם נחשב רק במידה ונשלח באחת מדרכי המשלוח שנקבעו בחוק: מייל, SMS, פקסימיליה או מערכת חיוג אוטומטי.

• לא כל הודעה נחשבת הודעת ספאם, כדי שתיחשב לכזו, ההודעה צריכה להכיל “דבר פרסומת”.

• דבר פרסומת הינה הודעה המופצת באופן מסחרי שמטרתה לעודד רכישת מוצר או שירות, או עידוד הוצאת כספים בכל דרך אחרת.

• עדכון על פעילות, הודעה חשובה וכל מסר אחר שאינו כרוך בתשלום נוסף, אינו נחשב לספאם.

לסיכום…

לפני שאתם שולחים את המייל או ה-SMS השיווקי הבא, שימו לב שאתם לא שולחים “דברי פרסומות” העשויים להחשב כספאם.

וודאו שאתם שולחים מסרים פרסומיים אך ורק לאנשים שאישרו והסכימו לקבלת דבר פרסומות בכתב או בעל פה.

וטיפ אחרון שלנו אליכם – הקפידו כי בכל מסר פרסומי שאתם מפיצים, הנמען יכול בכל עת להסיר עצמו מרשימת התפוצה ולהפסיק את קבלת הפרסומות בקלות.

כדי לקרוא עוד בנושא תוכלו לצפות באתר של דן חי ברשת: https://hay-law.com/

*המידע הנ”ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם.